קיבוץ ראשית

 

שמות הרחובות בעיר גנים וקריית מנחם

רבים מהרחובות בשכונות נקראים על שם מדינות בדרום אמריקה ובמקומות אחרים בעולם, שקיימו קשרי ידידות עם מדינת ישראל הצעירה וחלקן אף תמך בהקמתה.

 

עיר גנים ג' - השיכונים רבי הקומות ברחובות הנורית וקוסטה ריקה הם לב לבה של שכונת עיר גנים ג', אשר נבנתה עבור עולים חדשים בראשית שנות ה- 60 , לאחר שינוי מדיניות הממשלה לקליטת עלייה ישירות למבני קבע. בדומה לשיכונים דומים ברחבי ירושלים, נבנו גם שיכוני רחוב הנורית על מדרונות תלולים והגישה אליהם נעשתה דרך גשר מן הרחוב המוביל לגובה אמצע הבניין, באופן שמחצית מן הדיירים עלתה הביתה ואילו המחצית השנייה - ירדה. המיוחד בשיכונים שברחוב הנורית הוא שכמה מהם מחוברים ביניהם במערכת גשרים, בכדי ליצור מרקם אורבני רציף, מה שהוביל בפועל להתפתחות של כמה מתחמים במקביל בין הדירות שמתחת למפלס הרחוב לבין הדירות שמעליו.

השיכונים נחשבו בשעתם לפאר היצירה והחדשנות בתחום האדריכלי בירושלים. הם היוו דוגמא לבניה

יעילה וזולה שנעשתה בחומרים טרומיים שהורכבו במהירות, ואמורה היתה לקסום לעולים החדשים, במיוחד

לאלה שהתגוררו עד אז בצריפי מעברה. בפועל רבים מהם נרתעו מהמראה המפלצתי והמנוכר של רבי-הקומות הזהים זה לזה וחששו משכר הדירה הגבוה, מהריחוק הרב מהעיר ללא תחבורה ציבורית ומהפיתוח הסביבתי והתשתיתי שטרם הושלם במלואו. במהרה אף החלו להתפשט שמועות על אווירה מסוכסכת ועבריינות בשיכונים, וקשיים בתשלום שכר הדירה הביא חלק מן התושבים לעזוב ואף לדרוש לחזור למעברת האסבסטונים.

במהרה נתנו גם חומרי הבניין הזולים את אותותיהם ומצבם הפיזי של השיכונים הלך והידרדר, עד כי

תחזוקת הדירות והתשתיות הפכו לנטל יומיומי על הדיירים וחברות השיכון. בחלוף הזמן הורע כל כך מצבן של הדירות, עד שרבות מהן ניטשו לגמרי והפכו לחללי אשפה ולמאורות סמים והומלסים. המתחם כולו סבל מהזנחה סביבתית קשה; חזיתות הבתים נזקקו לשיפוץ דחוף וגלי אשפה רבים הצטברו בכל הסביבה. כל מי שהשיגה ידו להסתלק מכאן עשה זאת, והדבר היחיד שחיזק באותם ימים את רוחם של הנותרים היה יחסי השכנות החמים, הבישולים המשותפים, קשרי המשפחה והערבות הדדית שהם טיפחו באהבה. בתוך כל זאת הפכו שיכוני רחוב הנורית מפתרון דיור חדיש ורענן בשנות ה- 60 , למפגע אדריכלי ומקור למצוקה חברתית ופיזית בשנות ה- 80 וה- 90 . 

המפנה במסלול המידרדר של עיר גנים ג' התחולל בראשית שנות ה- 90 מכיוון בלתי צפוי; באותם ימים

קלטו עיר גנים וקריית מנחם מאות משפחות מהעלייה הגדולה מארצות חבר העמים ועולי אתיופיה. החיבור בין הוותיקים לחדשים נזקק לעזרה ולתיווך, וידי העובדים הקהילתיים בשכונות מלאו עבודה. באותם ימים ממש פעלה בשכונת הבוכרים קבוצה יוצאת דופן של ישראלים, אשר הקימה בראשית שנות ה- 70 "קיבוץ עירוני" בתוך השכונה. חיי הקיבוץ, שנקרא 'ראשית' התאפיינו במגורים בחצר אחת, בחיי שיתוף קהילתיים ובעשייה חברתית. החברים התפרנסו בעבודות כפיים וממלאכות מסורתיות כמו ייעור, בנייה ושיפוץ מבנים ברחבי העיר. אחרי כעשרים שנות פעילות, בעקבות השינוי החברתי-חרדי באופייה של שכונת הבוכרים, החליטו חברי 'ראשית' לעקור לשכונה אחרת בירושלים שבה תהיה תועלת לתרומתם החברתית.

החיבור לעיר גנים היה מידי וחברי 'ראשית' ביקשו להשתקע בשיכונים ולסייע בחינוך, בקליטת עלייה,

ברווחה ובשיקום הפיזי של השיכונים. משרד השיכון ועיריית ירושלים השכירו לחהם כמה מן הדירות הנטושות ואלו שופצו על ידם והוכשרו שוב למגורי משפחות. אחרי שצברו ניסיון רב בבנייה ובשיפוץ בשכונת הבוכרים, השקיעו חברי הקיבוץ את כל זמנם ומרצם בטיפוח מתחמי השיכונים. הם פינו כמויות עצומות של אשפה, טיפחו גינות בחצרות המוזנחות, שיקמו את חזיתות המבנים ועסקו בתחזוקה שוטפת של כל אלה. משפחות קיבוץ ראשית גרו בשיכונים השונים, בכל בניין כמה משפחות, וקשרים חמים החלו להירקם ביניהן לבין השכנים.

 

ההתחלה היתה אמנם קשה, פיזית ומנטלית, אך ההצלחה היתה גדולה. מגורי הקיבוץ בשיכונים השפיעו

לטובה על מצבם הפיזי, כך שתקלות ביוב, חשמל, מים ותאורה טופלו ותוחזקו לאורך זמן. כמו כן ניטעו צמחים רבים בין השיכונים, האשפה פונתה והמקום הפך למאיר פנים בזכות האכפתיות, החריצות וההתמדה. שמו של קיבוץ 'ראשית' עשה לו כנפיים ועוד משפחות ואף רווקים ביקשו להצטרף אליו ולחיות חיי שליחות ותרומה לחברה הישראלית. כעבור כמה שנים, בסוף שנות ה- 90 , פתחו החברים גני ילדים וכן את בית הספר הממלכתי-דתי 'ראשית' ברוח הקיבוץ. מוסדות לימוד אלה שנועדו לילדי הקיבוץ והשכונה כאחד, חרטו על דגלם צמצום פערים בהשכלה, קליטת עלייה והפיכת השכונה למקום קהילתי בריא. במוסדות חינוך אלה לומדים עולים וותיקים, מסורתיים ודתיים, ספרדים ואשכנזים. בבית הספר משולבים שיעורים ייחודיים כמו חקלאות וזמר עברי, וחוגגים בו את חגי העדות השונות, כמו חג הסיגד לעולי אתיופיה. מוסדות החינוך של קיבוץ 'ראשית' נחשבים כיום למובילים באיכות החינוך בעיר ומהווים גורם משיכה למעבר לגור בשכונה. בקיבוץ 'ראשית' חיות כיום חיות כעשר משפחות המנהלות חיי שיתוף קיבוציים "כמו פעם" וכן עשרות משפחות השייכות לקהילת הקיבוץ ופועלות ברוחו. הצלחתו של המודל הייחודי של הקיבוץ העירוני היוותה השראה לגרעינים דומים שהוקמו בערים אחרות בארץ, המקיימות חיי שיתוף ופועלות לשינוי חברתי.

ניכנס דרך מעבר הולכי הרגל שליד שער הברזל לכלי רכב ונטייל במרחב הקיבוץ העירוני: נבקר בבית הכנסת

המשמש מרכז לפעילות חינוכית ודתית, נציץ בחממה ובגן הירק, נטייל למרגלות השיכונים ונתרשם מאווירת רבי הקומות במקום. כשנסיים, נחזור לשער ברחוב קוסטה ריקה, נפנה שמאלה לכיכר ברחוב הנורית ונעלה ברחוב הרפובליקה הדומיניקנית עד לבית מספר 3 , מול קצה רחוב הרקפת.

*הטקסט של כל התחנות לקוח מתוך הפרק שכתב חיליק אברג'ל עבור הספר של יד בן צבי על שכונות ירושלים