השריד האחרון מעמק האסבסטונים
בית הכנסת "שער השמיים", עמק האסבסטונים
בקצה פארק בוסתנייה, כ- 70 מטרים דרומית לתחנת האוטובוס, ניצב מבנה טרומי לבן בתוך שדה ריק, ובראשו
חנוכייה. זהו בית כנסת 'שער השמיים', השריד האחרון שנותר ממעברת האסבסטונים שהוקמה בעמק בראשית
שנות ה- 50 . מעברת האזבסטונים היתה כור מחצבתם של יושבי עיר גנים וקריית מנחם, ובית הכנסת, הפועל בצריף
האסבסט המקורי שבו פעל משנת 1958 , מהווה דוגמא לשאר הצריפים במעברה.
בית כנסת שירת את יושבי המעברה בני עדות המזרח, בהם בעיקר יוצאי חלבּ שבסוריה, ואת בני עדות
המערב ממרוקו, תוניס ואלג'יר. בית הכנסת האשכנזי של עמק האסבסטונים לא שרד את פירוקה של המעברה,
אולם הוא מתואר באופן משעשע בזיכרונותיו של הסופר הרב חיים סבתו:
מקום ששלו מי ישראל שם - צריך בית תפילה. ייחדו להם ]העולים[ שני צריפים, קבעו עליה
מנורות של שמונה קנים, ועשאום בתי כנסיות - אחד כמנהג אשכנז, ואחד כמנהג ספרד. אותו של
מנהג אשכנז, עולי הונגריה ועולי רומניה התפללו שם, ועמהם אדמו"ר אחד של נדבורנא,
שחסידים רבים היו לו ברומניה. נוהג היה לערוך בכל ליל שבת "טיש" לחסידים אחר התפילה.
עורכים היו שולחן, טועמים טעימה משיירי הרבי, שותים לחיים ושרים ניגונים. האדמו"ר אומר
תורה, והחסידים מרקדים רקידה. כשעלה האדמו"ר לארץ והשתכן במעברה, ביקש להמשיך
מנהגו, אלא שלא היו לו שם אלא חמישה-שישה חסידים שלו, וארבעה מהם קרוביו, בנו, גיסו,
דודו ובן דודו. בכל ליל שבת היה מבקש ארבעה שישלימו מניין. וכיון שהיו המתפללים יודעים
מנהגו, היו נשמטין ממנו, שהיה מאריך ב"טיש" בדברי תורה ובניגונים. לפיכך, היה הולך לו אצל
הספרדיים. כמה וכמה פעמים נזדמנתי אצלו להשלים מניין. ואף ש טרחה היתה בדבר ותורה
שאמר לא הבנתי, שבלשון יידיש אמרהּ, ואין אני שומע לשון זאת, אף על פי כן לא יכולתי לראות
בצערו והלכתי עמו. )חיים סבתו, "שברי לוחות", מבוע כ"ה, 1993-1994 , פרק שלישי(
בית כנסת 'שער השמיים' משרת כיום מניין מתפללים קטן מתושבי קריית היובל וקריית מנחם.
כדי ללכת בדרכם של העולים שעזבו את המעברה ופנו למגורי קבע בעיר גנים, נצא מבית הכנסת, נפנה שמאלה
במורד רחוב רינגלבלום ונחלוף על פני משעול עפר מימין. נמשיך ברחוב כמה עשרות מטרים עד שנראה מימיננו
משעול שלאורכו שורת פנסי רחוב בשדרת ברושים בולטת. נעלה במשעול זה ללב שכונת עיר גנים א'.
*הטקסט של כל התחנות לקוח מתוך הפרק שכתב חיליק אברג'ל עבור הספר של יד בן צבי על שכונות ירושלים
